הטיול שלעולם לא נשכח

זה יהיה קצת ארוך.. אבל את הסיפור הזה מזמן רצינו לפרוק והגיע הזמן שנשתף אתכם במאחורי הקלעים של הטיול שלא נשכח בחיים..

הכל התחיל שבוע לפני הטיסה השניה שלנו לגרמניה בפברואר 2019...

6.00 בבוקר, אני מתעורר ומציץ בפלאפון - התקבל מייל מחברת התעופה שבה אנחנו אמורים לטוס ממש עוד שבוע, שהחברה פשטה רגל והטיסות המתוכננות שלה מעתה והלאה בוטלו - פחות משבוע לפני הטיסה!

עשרות של לקוחות גרמנים מקסימים שנרשמו במשך חודשיים של הכנה ושילמו מקדמה מחכים, ולנו לא היה נעים להתחיל לבטל... מה גם שהמלונות שולמו כבר(כך חשבנו)..

יום שלם של טלפונים למציאת טיסות באותם תאריכים במחיר שלא יקרע אותנו וטלפונים לחברת הנסיעות איתה סגרנו את הטיסה בכדי לקבל את הכסף חזרה הורידו לנו כמה שנים מהחיים.. אך לבסוף הצלחנו, אחרי שבהחלט השתבש לנו מצב הרוח וההתלהבות מהטיסה התחלפה בערימה של חששות.

ואז הגיע יום הטיסה.. מזג אויר חורפי מאוד!

ולי לא כיף לטוס ככה, גם ככה אני חלש עם המראות וכיסי אויר.. ובאמת שכיס נשמע קטן ביחס לבאמפרים שהיו על העננים באותה המראה

אחרי קונקשן באיסטנבול(לא.. פארוק לא היה שם להציע לנו טורקי קטן אחרי הטיסה המגעילה) וים שעות באויר ביממה מתישה במיוחד הגענו להמבורג ולמלון לגלות, שהמלון שחשבנו ששילמנו עליו ל5 לילות, בעצם לא שולם עדין.. סכום לא מבוטל שחשבנו שכבר הוצאנו ולא תיכננו שנצטרך להוציא בשלב הזה - אבל יאללה, שילמנו, ובאותו רגע התפללנו ששם הבלאגן עם הטיול הזה יגמר, ששילמנו, הגענו, הכל יהיה טוב, עד עכשיו זה רק היו קצת פסי האטה, אבל לא להתרגש.. ננוח ונאפס את הראש והכל ימשיך כמו תחנה מרכזית בגרמניה!עלינו לנוח בחדר ופשוט התעלפנו לכמה שעות טובות.

למחרת בבוקר קמנו ליום הצילומים הראשון, לפגוש את מארלי ואייר-מייל.. צמד כלבים מדהימים בלוקיישן מושלם! הכל עבד כמו שצריך עד אמצע הבוק - כי מרפי -שאלוהים יקח אותו אמן!- נזכר שהוא לא הציק לנו כמעט 24 שעות!

ולפתע אחת מ2 המצלמות שהבאנו איתנו החליטה למות.. ונותרנו לעוד 11 ימי צילום ללא גוף גיבוי.. סיכון לא נעים בכלל כשנוסעים לצילומים בחו"ל - וחיפשנו חיפשנו ושום מעבדה באיזור לא יכלה לטפל בזה במקום, כולן רצו לשלוח את הגוף למעבדה והוא יחזור רק תוך שבוע. נאלצנו להתפלל ולסמוך על גוף 1 עם סוללה חלופית אחת בלבד לעוד תשעה ימים שלמים של צילומים, אך למזלנו המצלמה עמדה בגבורה ותפרה כמו גדולה את עשרות הסטים שצילמנו עד שחזרנו לארץ(כאן לפחות, מרפי נרדם בשמירה).

אייר מייל, פלאטקואט רטריבר קרוע על כל הראש! - באמצע הסשן אחת המצלמות פשוט מתה!

מפה לשם חמישה ימים בהמבורג דפקו כמו שעון מסט לסט הכל הלך כמצופה, הכלבים היו מרהיבים!! מיני אוסטרלים, טולרים, רועה הולנדי, וויפטים, בולונקה רוסי ועוד ועוד.. וקיווינו שהכל סוף סוף מאחורינו.

ואז הגענו לברלין, ויש דברים ששום דבר לא יכול להכין אותך אליהם....

נורי ומירו, הטולרים המדהימים שדואגים(באמת!) שלבעלים שלהם יהיה מה להגיש כל ערב לשולחן.

דיימון - רועה הולנדי, קשוח ומגניב כמו שרועה הולנדי יכול להיות!

סקאלי - הסטארית המדהימה מדגמנת תאורת זריחה בהמבורג

מקאני הוויפט המרשים ביותר שפגשתי - חמישה ימים מוצלחים מאוד בהמבורג - לימבורג!

סיימנו בוק בוקר מדהים בהמבורג עם שלישיית הסטרים, רצנו חזרה למלון, התקפלנו, צ'ק אאוט - לתחנת הרכבת - ולברלין! הגענו לרכבת בזמן, הכניסה למלון בדיוק בשעה המתוכננת, והמלון כמובן, שהיה במיקום מדהים והכל הלך פיקס - זמן לשופינג וטיול התרעננות!

ואז, בערב ממש לפני שהגיע הזמן לחזור למלון, הגענו לקניון להתיישב לאכול, אחרי 4 שעות שופינג, שרפו לנו כבר הרגליים, והבטן כבר נדבקה לגב(אפילו שלי! נשבע!) הזמנו לנו המבורגר, אני רגיל, יעל צמחוני, כרגיל.. שמתי יורו בתיבת הטיפים של העובדים שהיה רשום עליה, ואני מצטט: "שבכל פעם שמישהו זורק בפנים מטבע, מעריץ אחד של ג'סטין ביבר מת" - התיישבנו לחכות לאוכל, וברגע שהוא הגיע - הגיע גם הסמס מבעל הפנסיון 'דבר איתי כשתוכל'.

בלי לחכות, מיד התקשרתי, והשמים נפלו עלינו, חץ שלנו ששמנו בפנסיון, עברה היפוך קיבה מלא יום לפני, ונפטרה.

*(זה המקום לומר שהפנסיון עשה הכל נכון, ושחץ עברה היפוך קיבה בזמן שהיתה בכלוב במנוחה ולא חלילה בזמן משחק אחרי אוכל, הפנסיון הוא הטוב בארץ לטעמי ולא היססתי להחזיר לשם את קסם וטוטו בפעם הבאה שטסנו לפראג והם עוד חזרו ויחזרו לשם הרבה פעמים מאז)

חצי שעה ישבנו בדממה, באמצע קניון בברלין, מול מגשים עם אוכל, ופשוט בכינו ולא ידענו מה עושים מפה, לאן הולכים? איך ממשיכים? ממשיכים בכלל? מה זה אומר שהיא מתה?? רגע זה אמיתי? או שנבוא עוד כמה ימים והיא בעצם שם? מה זה אומר???

שבורים לגמרי זרקנו את האוכל כמו שקיבלנו אותו, בלי תיאבון, ועם דמעות בעינים זחלנו כמו עיוורים חזרה לחדר במלון.. להתאבל ולנסות לאסוף כוחות להמשך שבוע ארוך של צילומים שמתחיל מחר ב7.00 בבוקר!!!

והצלחנו, איכשהו לחזור לעצמנו ולתפקד בשבוע עמוס צילומים מדהימים בברלין, עד אפיסת כוחות פיזיים ונפשיים, כשאנחנו זוכרים איך בסוף הבוק האחרון התנשפנו והסתכלנו אחד לשניה בעינים במבט שאמר הכל 'עוד אחד והיינו קורסים'.

ואחרי שנגמרו הצרות בטיסה הזאת - היום כשנה וחצי-שנתיים אחרי, אנחנו בעלים לגמד קטן ושובב שהגיע ממש כמה חודשים אחרי שחץ נפטרה, בהתחלה חשבנו שהוא בא למלא את המקום שלה, אבל היום אנחנו יודעים שהוא פשוט נשמה אחרת, ליצן טיפשון מזן לא מוסבר שאנחנו אוהבים מאוד, ואוהבים מאוד לצחוק איתו ועליו..

ולמרות הכל.. הטיסה הזאת שהיתה מלווה בכל כך הרבה קשיים וכאב, היתה טיסה שלא נשכח לעולם, כל סשן היה חלומי ומוצלח ברמות שיהיה קשה לשחזר, טיסה שגרמה לנו להרגיש הכל, מסיפוק, לכאב, לאושר, לפחד, להתרגשות ולחרדה, 2 תמונות שנבחרו בגלריה הבינלאומית ומספר לא קטן של תמונות שהודפסו והופיעו בכתבות ב'הארץ' ובכל מיני מקומות ברשת ומילאו אותנו בגאווה - וכמובן בחשק לחזור לגרמניה שוב ושוב, למרות הזכרונות הכואבים - ועשינו את זה שוב מאז, ונעשה שוב ללא ספק ברגע שהקורונה (אי אפשר בלי להזכיר אותה לפחות פעם אחת לכל פוסט/בלוג/מאמר).

יאנו נרו ומטילדה, שלישיה יוצאת דופן לחלוטין!

פרידה, פבלס, נינצ'י, מנייה ומאי - המהממות של פילומלה!

פבלס המעופפת

יאנו הדלמטי בפארק הטיאר גארטן

ניקה, יורייזרית מקסימה מתחת לשער ברנדנבורג

אהובת ליבנו, אריאה, הקולית הכי מדהימה באירופה - עד היום פגשנו אותה 'רק' 4 פעמים!

וכמובן, צמד כוכבי הרשת, איו הוימרנר ואיימי האוסית - צמד מטריף שאין עוד כמוהו בעולם!

בדף האתר שמוקדש ללהקה שלנו, יש פינה למטה שמוקדשת לזכרון לחץ, האחת והיחידה, זאת שהיתה יכולה לנצח בכל תחרות ספורט ללא ספק(וללא מנוחה)!

תודה לך על כל רגע שהיית איתנו! מתגעגעים אליך ואוהבים אותך המון! https://www.meirgur.com/meet-my-pack